ניו יורק - המורה לוויפאסנה ס.נ. גואנקה נושא דברים בפני הנציגים בפסגת השלום העולמי, שהתכנסו באולם העצרת הכללית של האו"ם בכינוס הראשון אי פעם של מנהיגים דתיים ורוחניים באו"ם.

נאומו של מר גואנקה, שנישא במסגרת מושב שנקרא "התגברות על עימותים", התמקד בנושאים של הרמוניה בין דתות, סובלנות ודו-קיום.

במקום להמיר בני אדם מדת אחת לאחרת, אמר מר גואנקה, "עלינו לנסות להמיר בני אדם מסבל לאושר, משעבוד לשחרור ומאכזריות וחמלה."

מר גואנקה נשא את נאומו במהלך מושב אחר הצהריים של הפסגה בפני קבוצה שמנתה כאלפיים נציגים ומשקיפים. מר גואנקה נשא את דבריו במושב שנערך לאחר נאומו של טד טרנר, מייסד רשת סי-אן-אן. מר טרנר הוא אחד התומכים הכלכליים של הפסגה.

בהתאם לנושא שבו עסקה הפסגה - שלום עולמי - הדגיש מר גואנקה בנאומו שהשלום בעולם אינו יכול להיות מושג אלא אם בני האדם יהיו שלווים בעצמם. "לא ייתכן שלום בעולם כאשר בני האדם מלאים בכעס ובשנאה. אפשר לכונן שלום עולמי רק כשבלבבות בני האדם יהיו אהבה וחמלה."

היבט חשוב בפסגה הוא המאמץ להפחית את העימותים והמתחים הכיתתיים. בהקשר זה אמר מר גואנקה: "כאשר יש בנפש כעס ושנאה, האדם נהיה אומלל, ולא משנה אם הוא נוצרי, הינדי או מוסלמי."

בדומה הוא אמר על רקע תשואות רמות: "אדם מלא באהבה ובחמלה ושלבו טהור חווה גן עדן בתוכו. זהו חוק הטבע, או אם אם תרצו, רצון האל."

באופן הולם לקהל שכלל מנהיגים דתיים חשובים מכל העולם, הוא אמר: "הבה נתמקד במשותף לכל הדתות, בליבה של כל הדתות, שהיא טוהר הלב. על כולנו לתת חשיבות להיבט זה של הדת ולהימנע מעימותים סביב הקליפה החיצונית של הדתות, שהיא הטקסים, הפולחנים, הפסטיבלים והדוגמות."

לסיכום ציטט מר גואנקה את המלך אשוקה, שבאחד הצווים שלו אמר: "אל לו לאדם לחלוק כבוד רק לדתו שלו ולגנות דתות אחרות. במקום זאת, עליו לחלוק כבוד לדתות אחרות מסיבות שונות. בכך האדם עוזר לדתו שלו לצמוח, וגם משרת דתות של אחרים. אם ינהג אחרת, הוא יחפור את קברה של דתו שלו ויפגע גם בדתות אחרות. אדם אשר חולק כבוד לדתו שלו ומגנה דתות אחרות עשוי לעשות זאת מתוך דבקות בדתו שלו, מתוך מחשבה שכך הוא מפאר את דתו, אבל מעשיו פוגעים בדתו בצורה חמורה יותר. ההסכמה היא טובה. הבה נקשיב ונהיה מוכנים להקשיב לדוקטרינות שמטיפים אחרים."

המזכיר הכללי של האו"ם קופי אנאן כינה את הפסגה "כינוס של המנהיגים הדתיים והרוחניים הבולטים בעולם, הקוראים יחד קריאה לשלום, בתקווה שזו תחזק את הסיכוי לשלום בפתח המילניום החדש".

עם המנהיגים הרוחניים שהוזמנו לוועידה הראשונה מסוגה אי פעם שערך האו"ם, נמנו פראמוק סוואמי מתנועת סוואמי נאראיאנה, סוואמי דאיאננדה סרסוואטי, סוואמי אנגיווש, מאטה אמריטאננדאמאי דווי ודאדה ואסוואני, כמו גם מלומדים בולטים כגון ד"ר קאראן סינג ול. מ. סינגווי.

בהתייחסו למגוון הדתי והתרבותי של המשתתפים אמר אנאן: "ארגון האומות המאוחדות הוא כמו מארג, לא רק של חליפות ושל בגדי סארי, אלא גם של צווארוני כמרים, תלבושות של נזירות וגלימות של לאמות; של מצנפות, כיסויי ראש וכיפות."

אף שאנאן נשאל שוב ושוב על היעדרותם של מנהיגי טיבט, הוא ניסה למקד את הדיון שוב במטרת הפסגה, שלדבריו היא "השבת הדת אל תפקידה הלגיטימי: להשכין שלום ולהביא לפיוס. הבעיה בעימותים לעולם אינה התנ"ך, הברית החדשה או הקוראן. הבעיה לעולם אינה האמונה, אלא המאמינים והדרך שבה אנו מתנהגים זה לזה. עליכם ללמד פעם נוספת את המאמינים שלכם את דרך השלום והסובלנות."

תקוותו של ראש ארגון האו"ם היא שמאחר ש-83% מאוכלוסיית העולם הם בני דת מאורגנת או בעלי אמונה רוחנית, המנהיגים הרוחניים הללו יכולים להשפיע על מאמיניהם לרדוף שלום.

ארגון האו"ם מקווה שוועידה תניע את תושבי העולם, במילותיו של אחד המסמכים, "להכיר בפוטנציאל הרוחני שלהם ובכך שבכוחם לשרש את הצורה הנוראה ביותר של אכזריות אנושית - מלחמה - כמו גם את אחד הגורמים הבסיסיים למלחמות - עוני. הגיע העת שהמנהיגות הרוחנית של העולם תעבוד בשיתוף פעולה הדוק יותר עם ארגון האומות המאוחדות במאמצו לתת מענה לצרכים הדחופים של האנושות."

הפסגה תסתיים ביום חמישי, 31 באוגוסט, אז יחתמו המשתתפים על הצהרה למען שלום עולמי ותוקם מועצה מייעצת בין-לאומית של מנהיגים דתיים ורוחניים, שתעבוד בשיתוף עם ארגון האו"ם ועם מזכ"ל האו"ם למען כינון שלום ושמירתו.

"המטרה של המועצה המייעצת הבין-לאומית של מנהיגים דתיים ורוחניים היא לחזק ולקדם את עבודתו של ארגון האו"ם", אמר באווה ג'יין, המזכ"ל של פסגת השלום העולמי. "תקוותנו הכנה שבזמן רווי עימותים, יוכלו המנהיגים הדתיים והרוחניים של העולם להתאסף במוקד זה ולחפש פתרונות לא אלימים לעימותים."

כאשר יש חשכה, דרוש אור. היום, כשנגרם סבל רב כל כך מעימותים אלימים, מלחמות ושפיכות דמים, העולם זקוק באופן נואש לשלווה ולהרמוניה. זהו אתגר עצום למנהיגים דתיים ורוחניים. הנה נקבל על עצמנו אתגר זה.

לכל דת יש קליפה חיצונית ומהות פנימית. הקליפה החיצונית כוללת טקסים, פולחנים, אמונות, מיתוסים ודוקטרינות. אלו משתנים מדת לדת. אולם ישנה מהות פנימית המשותפת לכל הדתות: כולן מלמדות על מוסר אוניברסלי וצדקה, על נפש טהורה ומלאה באהבה, חמלה, רצון טוב וסובלנות. ראוי שהמנהיגים הדתיים ידגישו את המכנה המשותף הזה, וראוי שהמאמינים יתרגלו אותו. אם תוענק החשיבות הראויה למהות של כל הדתות ובני האדם יגלו סובלנות רבה יותר להיבטים החיצוניים שלהן, אפשר יהיה למזער את העימותים.

כל בני האדם צריכים להיות חופשיים להאמין בדת שלהם. עם זאת, עליהם להיזהר שלא להזניח את תרגול המהות של דתם, לא להפריע לאחרים בתרגול הדתי שלהם, ולא לגנות אמונות אחרות או לזלזל בהן.

בהתחשב במגוון האמונות הקיים, כיצד אפשר להתגבר על ההבדלים ולגבש תוכנית שלום ממשית? אנשים בעלי השקפות שונות פנו לעתים קרובות אל הבודהא, המואר. הוא נהג לומר להם: "הבה נניח בצד את חילוקי הדעות, הבה נתמקד במה שאנו מסכימים עליו וניישם זאת. למה לריב?" עצה חכמה זו עדיין תקפה כיום.

אני בא מארץ עתיקה שהצמיחה אסכולות פילוסופיות ורוחניות רבות ושונות במהלך אלפי שנים. מלבד מקרים בודדים של אלימות, שימשה ארצי מודל של דו-קיום בשלום. לפני כ-2,300 שנה, שלט בה המלך אשוקה הגדול. האימפריה שלו השתרעה מאפגניסטן ועד לבנגלדש של ימינו. בכל רחבי הממלכה שלו, חקק המלך מלא החמלה הזה צווים באבן ובהם הצהיר שיש לכבד את כל האמונות. כתוצאה מכך, הרגישו המאמינים של כל המסורות הרוחניות בטוחים בממלכתו. הוא ביקש מאנשים לחיות חיי מוסר, לכבד את הוריהם ואת זקני קהילותיהם, ולהימנע מהרג. המילים שבהם פנה לנתיניו עדיין רלוונטיות היום:

אל לו לאדם לכבד רק את דתו שלו ולגנות דתות אחרות. במקום זאת, עליו לכבד דתות אחרות מסיבות שונות. באופן זה הוא עוזר לדתו שלו לצמוח, וגם משרת דתות של אחרים. אם הוא נוהג אחרת, הוא חופר את הקבר של דתו ופוגע גם בדתות אחרות. אדם המכבד את דתו שלו ומגנה דתות אחרות עשוי לעשות זאת מתוך מסירות לדתו, מתוך מחשבה שהוא מפאר את דתו; אולם מעשיו פוגעים בדתו שלו באופן חמור יותר. מוטב להגיע להסכמה. הבה נקשיב ונהיה מוכנים להקשיב לדוקטרינות של אחרים (צו מספר 12).

המלך אשוקה מייצג מסורת מפוארת של סובלנות ודו-קיום. מסורת זו ממשיכה להתקיים כיום בקרב שליטים וממשלות. דוגמה לכך היא השליט הנאצל של עומאן, שתרם שטח אדמה לכנסיות ולמקדשים של דתות אחרות, בעודו מתרגל במסירות את ציוויי דתו שלו. אני בטוח ששליטים וממשלות מלאי חמלה כאלה ימשיכו להתקיים בעתיד במקומות רבים ברחבי העולם. כפי שנאמר, "אשרי רודפי שלום, כי בני אלוהים יקראו".

ברור לגמרי שחסידי האלימות פוגעים קודם כול בידידיהם ובקרוביהם. הם עשויים לעשות זאת באופן ישיר, באמצעות חוסר הסובלנות שלהם, או באופן עקיף, בכך שהם מביאים לתגובה אלימה על מעשיהם. מצד אחר נאמר, "אשרי הרחמנים, כי הם ירוחמו". זהו חוק הטבע. אפשר לכנותו גם צו האל. הבודהא אמר, "אי אפשר לעקור איבה באיבה, אלא רק באמצעות היפוכה. זוהי דהאמה (חוק רוחני) נצחית". מה שקרוי דהאמה בהודו אינו קשור כלל להינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם, נצרות, אסלאם, יהדות, סיקיזם או כל "יְזם" אחר. זוהי אמת פשוטה: לפני שאתה פוגע באחרים, אתה פוגע בעצמך בכך שאתה מפתח משקע שלילי בנפשך; ועל-ידי עקירת המשקע השלילי, אתה יכול למצוא שלווה פנימית ולחזק את השלווה בעולם.

שלווה נפשית למען שלום עולמי

כל דת הראויה לשמה קוראת למאמניה לחיות חיים מוסריים ואתיים, לשלוט בתודעתם ולטפח לב טהור. מסורת אחת אומרת: "ואהבת לרעך כמוך"; מסורת אחרת אומרת: "סאלאם עליכום"; מסורת נוספת אומרת: "בהאוואטו סאבאמנגאלאם" או "סארווה בהאוואנטו סוקהינה" - "מי ייתן שכל יצור חי יהיה מאושר". בין אם מדובר בתנ"ך, בקוראן או בגיטה, כתבי הקודש קוראים לשלום ולידידות. ממהאוויר ועד לישו, כל מייסדי הדתות הדגולים היו דוגמה ומופת לסובלנות ולשלום. עם זאת, עולמנו מונע לעתים קרובות על-ידי מאבק דתי וכיתתי, ואפילו מלחמה, משום שאנו נותנים חשיבות רק לקליפה החיצונית של הדת ומתעלמים מהמהות שלה. התוצאה היא נפש ללא אהבה וחמלה.

אי אפשר להשיג שלום בעולם בלי שבני האדם ישיגו שלווה נפשית. סערת נפש ושלווה אינם יכולים להתקיים בו-זמנית. אחת הדרכים להשיג שלווה פנימית היא תרגול של מדיטציית ויפאסנה - טכניקה מעשית ולא כיתתית של התבוננות עצמית והבנת האמת. תרגולה של טכניקה זו מביא להבנה חווייתית של הדרך שבה הנפש והגוף מקיימים ביניהם יחסי גומלין. בכל פעם שמשקע שלילי עולה בתודעה, כגון שנאה, הוא יוצר תחושות לא נעימות בגוף. בכל פעם שהנפש מייצרת אהבה נטולת אנוכיות, חמלה ורצון טוב, הגוף כולו מתמלא בתחושות נעימות. תרגול הוויפאסנה חושף גם את העובדה שהפעולה הנפשית קודמת לכל פעולה גופנית או קולית, וקובעת אם אם פעולה זו תהיה מועילה או מזיקה. הנפש קודמת לכול. מסיבה זו עלינו למצוא דרכים מעשיות לפתח בנפש שלווה וטוהר. דרכים אלו יעצימו את האפקטיביות של ההצהרה המשותפת המתגבשת בפסגת השלום העולמי.

הודו העתיקה העניקה לעולם שני תרגולים. אחד הוא התרגול הגופני של תנוחות יוגה (אסאנות) ושליטה בנשימה (פראנאיאמה) לשמירה על הבריאות הגופנית. האחר הוא התרגול הנפשי של ויפאסנה לשמירה על הבריאות הנפשית. אנשים מכל דת ואמונה יכולים לתרגל את שתי השיטות הללו. בו בזמן, הם יכולים להמשיך לדבוק בדת שלהם בשלווה ובהרמוניה. אין צורך בהמרת דת, שהיא מקור נפוץ למתחים ולעימותים.

כדי שהחברה תהיה שלווה, עוד ועוד מאלו המשתייכים אליה צריכים להיות שלווים. כמנהיגים, מוטלת עלינו האחריות לשמש דוגמה ולספק השראה. איש קדוש אמר פעם: "נפש מאוזנת דרושה כדי לאזן את הנפשות הלא מאוזנות של אחרים".

מזווית רחבה יותר, חברה שלווה תמצא דרך לחיות בשלום עם הסביבה הטבעית שלה. כולנו מבינים הצורך להגן על הסביבה, להפסיק לזהם אותה. מה שמונע מאיתנו לפעול על סמך הבנה זו הוא מצבור המזהמים שבנפש, כגון בורות, אכזריות וחמדנות. סילוק המזהמים הללו יקדם את השלום בקרב בני האדם ויסייע ליצור יחסים מאוזנים ובריאים בין החברה האנושית לסביבה הטבעית שלה. באופן זה הדת יכולה לעודד פעולות של הגנה על הסביבה.

אי-אלימות: המפתח להגדרת דת

ההבדלים בין הדתות הם עובדה קיימת. אף על פי כן, על ידי התאספות בפסגה זו למען שלום עולמי, מנהיגים מכל הדתות הגדולות הראו את רצונם לעבוד יחד למען השלום. אם כן, מי ייתן שהשלום יהיה העיקרון הראשון של ''דת אוניברסלית''. הבה נכריז יחד שנימנע מהרג ונגנה את האלימות. אני גם קורא למנהיגים פוליטיים להצטרף להכרזה זו, בהתחשב בתפקיד המרכזי שהם ממלאים בהשכנת שלום או בהכרזת מלחמה. בין שיצטרפו אלינו ובין שלא יצטרפו, הבה לפחות נבטיח כאן ועכשיו: במקום להצדיק אלימות והרג, הבה נכריז שאנו מגנים ללא סייג מעשים כאלה, ובמיוחד מעשי אלימות המתבצעים בשם הדת.

למנהיגים רוחניים מסוימים היו התבונה והאומץ לגנות מעשי אלימות המתבצעים בשם הדת שלהם. ייתכן שיהיו השקפות פילוסופיות ותיאולוגיות שונות לגבי הדרך שבה יש לבקש מחילה או להתחרט על מעשי אלימות והרג שבוצעו בעבר, אולם עצם ההכרה במעשי האלימות שבוצעו בעבר מעידה על כך שהם היו שגויים ושהם לא יוצדקו בעתיד.

בחסות האומות המאוחדות, הבה ננסה לנסח הגדרה של דת ורוחניות המדגישה אי-אלימות, ואשר מסרבת לעודד אלימות או הרג. לא יכול להיות כישלון גדול יותר לאנושות מהכישלון להגדיר דת כשם נרדף לשלום. פסגה זו יכולה להציע את הרעיון של ''דת אוניברסלית'' או ''רוחניות לא כיתתית'', כדי שזה יקבל את תמיכתו של האו"ם.

אני בטוח שפסגה זו תעזור למקד את תשומת הלב של העולם במטרה האמיתית של דת:

דת אינה מפרידה בינינו;
היא מלמדת לטפח שלווה ולטהר את הלב.

אני מברך את המארגנים של פסגה היסטורית זו על החזון והמאמצים שלהם. ואני מברך את המנהיגים הדתיים והרוחניים על שהייתה להם הבגרות לעבוד למען פיוס, ולתת תקווה לאנושות שדת ורוחניות יובילו לעתיד שלו.

מי ייתן שכל יצור חי יהיה משוחרר מסלידה ומאושר.

מי ייתן ששלווה והרמוניה ישררו בכול.